הרבה פעמים פונים אלי להתייעצות רופאים לאחר שמטופלת התקשרה אליהם לאחר שביצעו טיפול, מתלוננת על נפיחות, אובדן תחושה, כחולים ועוד כל מיני דברים שישר מעוררים חשש שמא עשינו נזק חמור, ואז עולה השאלה איך להתמודד עם זה. נטיית הלב היא ישר להגיע למסקנה שעשינו משהו לא בסדר ומתחילים לרוץ למחשבות מאד מוטרדות כולל המסה אגרסיבית וקולקטיבית – כפתור ה-undo.
לאחרונה היה לי מקרה כזה, שחשבתי שיהיה טוב לחלוק ולהמחיש דרכו את אופן ההתמודדות הנכונה.
מטופלת שעשיתי לה יום קודם מילוי מריונטות, התקשרה עקב המטומה ותלונה על אובדן תחושה. בתשאול הטלפוני, היא סיפרה שאין כאב (למעט רגישות למגע) והעור נראה תקין.
אובדן התחושה הדליק לי נורה אדומה, נושא הכאב תמיד יכול להיות בעייתי כי התפיסה הסוביקטיבית של המטופל יכולה לבלבל (כאלה עם סף כאב גבוהה לא ימהרו לדווח על כאב איסכמי, בעוד שרגישים ידווחו על כל כאב כאסון לאומי).
תחושת הבטן שלי היתה שמדובר במשהו סטנדרטי, אבל כיוון שכבר ראיתי תוצאות הרות אסון של רופאים שביטלו מהר מידי את דברי המטופל, החלטתי לנקוט בגישה מחמירה ולהזמין אותה מחוץ לשעות המרפאה, לבדיקה.
בבדיקה נראה איזור נפוח עם המטומות (הגיוני) ללא אובדן תחושה, ללא אלוגנזיה או כאב ספונטני. רגישות למגע שמתאימה לתגובה פוסט אופרטיבית. מילוי קפילרי תקין בכל הרקמה הסובבת את איזור הטיפול.
דיון:
ללא ספק שהמדד המטריד ביותר שדווח לי היה נושא אובדן התחושה. אלא שכשהיא הגיעה התברר שמדובר בתחושה של גוש שמפריע לה להזיז את הפה ("כמו הרדמה אצל רופא שיניים" בלשון המטופלת) ולא באנלגזיה כפי שהמוח הרפואי שלנו ישר מסיק מהדברים האלה. כך שבעת הבדיקה (בדיקת תחושה דו צדדית והשוואה) כשראיתי שאין הבדל בתחושה, מיד נרגע החשש.
מילוי קפילרי תקין בתום ההזרקה לא תמיד מבטיח שלא תהיה תקלה, גם בגלל שקשה לבדוק זאת והרבה פעמים טועים, וגם בגלל שיש אפשרות לסיבוך מאוחר. לכן חשוב לחבר מספר גורמים – כאב, מילוי קפילרי, הרדמה. במקרה הזה, כמה שעות אחרי, עדיין יש מילוי קפילרי תקין ואין כאב איסכמי או אנלגזיה, לכן הסקתי שמדובר בתגובה רגילה לאחר טיפול עם המטומה משמעותית כנראה.
בכל מקרה הזמנתי אותה להתקשר בכל עת אם יש החמרה לדעתה, הצעתי לה ליטול ארניקה ואראה אותה בעוד שבועיים.
סיכום:
כאשר מטופל לאחר טיפול מתקשר, זה תמיד יוצר מחשבה אצל הרופא שמא עשה משהו לא תקין. כמו שאומרים בספר "בית האלוהים" קודם כל תבדוק לעצמך דופק, וקח בחשבון שגם לפעמים תגובות המטופל לא נותנות לך תמונה מדוייקת, מצד שני אסור ליפול לשאננות כי כאמור, תגובת המטופל היא לא תמיד מדוייקת.
תמיד צריך להגיב בקור רוח ולתת למטופל את תחושת הביטחון שאתם יודעים מה אתם עושים, גם אם לפעמים לא ברור לכם מה קורה (כי שוב, המטופל משרטט תמונה לא ברורה וסותרת וקל לנו להאשים את עצמנו כשאנחנו לא מבינים מה בדיוק קורה). אל תיקחו סיכונים, אם יש ספק, אין ספק תמיד תזמינו את המטופל לבדיקה כשיש ספק קל. זה גם נראה נכון בבית משפט במקרה שדברים מתדרדרים – נהגתם באופן סביר והזמנתם אותו אליכם.
בצעו בדיקה שיטתית – תמששו, תבדקו כאב, תחושה מילוי קפילרי, תבינו מה קורה בדיוק בצורה אוביקטיבית ומקצועית וקחו החלטה רפואית, כזו שאתם עומדים מאחוריה – אם יש ספק – תמיסו, אם לא תשאירו למעקב ותתעדו היטב. ושוב, הכל בביטחון גבוה, זה מה שהמטופל רוצה לראות, שאתם בשליטה, זה יהיה ההבדל בין מטופל שקרתה לו תקלה ויחזור לתיקון ולאחר מכן ימשיך להיות מטופל, לבין מטופל שיעזוב אתכם בתחושה של חוזר מקצועיות מצדכם.
כל הזכויות שמורות להסתדרות לרפואת שיניים בישראל
כיכר דיזנגוף 9, תל אביב יפו
