סוכרת וטיפולי שיניים - דגשים דנטליים

ד"ר גיא וולפין - מנהל הפורום

( * חלק מהתמונות הינן מתוך אתר האגודה הישראלית לסוכרת)

ויסות רמת סוכר במצב רגיל

אכילה -> הפקת גלוקוז מהמזון -> רמת גלוקוז בדם עולה -> אינסולין מופרש מהלבלב -> הכנסת גלוקוז לתאי שריר ואגירתו + הפיכת גלוקוז לגליקוגן ע"י הכבד  --> רמת גלוקוז בדם מתאזנת

 סוכרת I: סוכרת נעורים, Insulin-Dependent – IDDM

כ-10% ממקרי הסוכרת.

בדר"כ בגיל צעיר עד 40 (אם כי עלולה גם להתפרץ ע"ר סטרס וטראומה נפשית).

התאים בלבלב שאחראים על ייצור אינסולין (תאי בטא באיי לנגרהאנס)  פגומים -> אין מספיק הפרשת אינסולין -> רמת סוכר בדם עולה.

הזרקת אינסולין תפתור את הבעייה.

הרקע: תורשתי + נרכש (ייתכן בגלל מוטציה לאחר הדבקות בוירוס/חשיפה לכימיקלים/אלרגיות כרוניות/תג' אוטואימונית ועוד)

אופיינית ירידה במשקל, תחושת צמא הגורמת לצורך בשתייה מרובה (פולידיפסיה) והשתנה מרובה (פוליאוריה), נטייה לזיהומים ולאי ריפוי פצעים, עייפות, יובש פה.

מצב חירום: הרעלת סוכר שתגרום לחמצת דם - Keto-acidosis, שתתאפיין בריח חריף של אצטון מהפה. ללא טיפול בהתקף קטו-אצידוזיס ע"י הזרקת אינסולין, עלול החולה להדרדר לקומה ואף למוות.

סוכרת II: סוכרת מבוגרים, Insulin-Dependent NON- - NIDDM

מעל גיל 40. נפוצה יותר (כ-10% מהאוכלוסיה הבוגרת, כ-90% ממקרי הסוכרת). הרקע תורשתי + עלייה במשקל.

הפרשת האינסולין תקינה, אך הגוף מפתח סבילות נגדו -> רמת סוכר בדם עולה

אופיינית עלייה במשקל, תחושת צמא הגורמת לצורך בשתייה מרובה (פולידיפסיה) והשתנה מרובה (פוליאוריה), נטייה לזיהומים ולאי ריפוי פצעים, עייפות, יובש פה.

במצבים מתקדמים : עיוורון, נוירופטיות, נמק כלי דם, תמותה מוקדמת (יותר שבצים ויותר MI), נפרופטיות, אימפוטנציה .

מצב חירום: Nonketotic Coma ע"ר חסר קיצוני בסוכר. יש לתת מיידית סוכר לבן, ואם אפשר עירוי גלוקוז.

סוכרת הריון
עלולה להופיע במהלך הריון ב- 3-5% מהנשים ההרות (בדר"כ במחצית השנייה של ההריון).
הורמונים שמופרשים מהשליה עלולים לגרום הגברת תנגודת הגוף לאינסולין (שמופרש בצורה נורמלית)

אם לא תהיה עלייה מספקת ברמת האינסולין תתפתח סוכרת ההריון, שעלולה לגרום לסיבוכים ולפגיעות שונות באם ובעובר.

סוכרת משנית

ע"ר פגיעה בלבלב, תת-תזונה, חשיפה ממושכת לקורטיקו-סטרואידים ומחלות הורמונליות שונות.

אבחנת סוכרת: סוכרת מאובחנת באמצעות בדיקת דם לרמת הגלוקוז בדם.
* בבדיקת דם לאחר צום נמצאה רמת גלוקוז בדם הגבוהה מ- 126 מ"ג/ד"ל.
* בבדיקת דם שעתיים לאחר מבחן העמסת גלוקוז (מתן 75 גרם של גלוקוז בשתיה) נמצאה רמת גלוקוז בדם הגבוהה מ- 200 מ"ג/ד"ל.
* אדם עם תסמינים קלאסיים של סוכרת (צמא, שתיה מרובה, השתנה מרובה , ירידה במשקל) ובבדיקת דם אקראית (לא לאחר צום) נתגלתה רמת גלוקוז הגבוהה מ- 200 מ"ג/ד"ל.

דגשים דנטליים

בעיות חניכיים: מחלה פריודונטלית שכיחה הרבה יותר בחולי סוכרת (ע"ר תנגודת חיסונית נמוכה, פגיעה בייצור קולגן, כושר ריפוי ירוד ובעייה באספקת דם), וכן שמחלת החניכיים מחמירה את הסוכרת ולהיפך.

- ללא אבנית אין פריודונטיטיס בחולי הסוכרת - ולכן יש להקפיד על הסרת אבנית כל 2-3 חודשים, דגש על היגיינה אוראלית בבית וייעוץ תזונתי.

בעיות נוספות אופייניות:

קסרוסטומיה (יובש פה) - פגעת בהגנה של הרוק על השיניים ותורמת לעליה בתדירות ובשכיחות עששת

זיהומים (קנדידה וחיידקית בעיקר), ריפוי איטי לאחר פעולות כירורגיות ,אבצסים פריאפיקליים מרובים

תסמונת הפה השורף (BMS).

אחוזי ההצלחה בשתלים ויציבותם לאורך זמן הינו נמוך יחסית בקרב חולי סוכרת שאינה מאוזנת

• מומלץ לקבוע טיפולים בבוקר כשעה וחצי עד שלוש שעות לאחר ארוחת הבוקר ומתן האינסולין.
• לבקש מהמטופל לדווח אם הוא חש קושי בריכוז, רעב, חוסר קואורדינציה, דפיקות לב, עצבנות, זיעה.
• הכן במרפאה משקה ממותק/גלוקולה/סוכר לבן כאמצעי חירום, ושהמטופל הביא איתו זריקות אינסולין (לסוכרת נעורים).
• יש לשקול אפשרות של פרופילקסיס אנטיביוטי לפני טיפול כירורגי נרחב, למניעת זיהומים פוסט-אופרטיביים.
• לגבי חולה שאינו מאוזן, או שמצבו מבחינת המחלה הינו גרוע , דחה טיפול עד לאחר התייעצות עם הרופא המטפל.
• מומלצת הקפדה על היגיינה אוראלית מעולה בבית, ועל טיפולי שיננית להסרת אבנית + פלואוריד כל 3-4 חודשים.
• לפני פעולות כירורגיות, כגון עיקרה, ניתוחי חניכיים, השתלות וכולי, יש לקחת בחשבון שהחלמה וריפוי פצעים הינו איטי ולקוי אצל חולה סוכרת לא מאוזן.
• יש להקפיד על תזונה מאוזנת גם לאחר פעולות כירורגיות, במקביל לנטילת התרופות המומלצות, ולא לסטות מההוראות והמינונים.
• לגבי סוכרתיים וטיפולי שיניים, קשר הדוק גם בגלל המערכת החיסונית וגם בגלל בעיות אחרות, כמו ריפוי פעים לא תקין, נזק לכלי דם ונזק לעצבים. על כן אם האדם מאוזן מבחינת סוכרת, אין בעייה מיוחדת. ואם אינו מאוזן, הרי שמטפלים בו תוך שיקול דעת והבנה למצבו, דהיינו לשקול אם לבצע אופציות כירורגיוץ במרפאה או בבי"ח, לשקול את התרופות הנילוות,  במצבים אחרים לא יבוצע ניתוח אלא אולי טיפול אחר כאלטרנטיבה שיאנה כירורגית וכולי. 
• במצבים של יובש פה חריג ישנם בבתי המרקחת תכשירים מיוחדים לסיוע לבעייה זו.
• במצבים של נטייה גבוהה להתפתחות עששת, כדאי גם לבקש מהרופא האישי הכנת סד ביתי לטיפול בפלואוריד במינון גבוה (אלמקס ג'ל, למשל).
• לבקש מהמרפאה תוכנית מניעה וטיפול אישיים, מותאמים למצב, למשל רוטינה של ביצוע טיפול עם השיננית / הרופא להסרת אבנית ובריאות החניכיים כל 2-3 חודשים.

** כל הזכויות שמורות למחבר המאמר ולהר"ש, אין להעתיק מהאתר מידע, תוכן או תמונות ללא רשות מפורשת ובכתב מההסתדרות לרפואת שיניים